תערוכת התיירות הבי"ל

הכנס הסתיים, חזרתי למשרד בשעה 6 בערב.

"איפה היית ?" שאלה אותי המנהלת שלי. "לא הצלחתי להשיג אותך בנייד כל היום".

"הייתי בכנס בת"א, שכחת ?" עניתי, "היו שם איזה 5000 איש".

תערוכה

"איזה כנס?" – היא שאלה בפליאה. "אהה, כנס תיירות, עכשיו אני זוכרת שלפני חודש אמרת לי משהו".

"נו, איך היה" – היא שאלה כאילו שהיא מתעניינת באמת.

"היה מצוין" עניתי, "שמעתי הרצאות מעניינות, פגשתי מנהלי עמותות תיירות, חידשתי קשר עם אנשים, היה אוכל טוב. כנס- את יודעת"

"לא" – אני לא יודעת. "היא ענתה".

חשבתי שנייה, אני מכיר את המנהלת הזו ויודע שיש לה שאלות מכשילות, וכדי לדייק עניתי בפירוט: "ההשתתפות בכנס הייתה בחינם, חניה לכל היום עלתה 20 ₪, משהו לאכול עוד 50 ובסה"כ הוצאתי פחות מ- 100 ₪, הנה הקבלות".

"כן", היא אמרה, "ומה עם דלק ומה עם הזמן שלך – הוא לא שווה כסף ? סגרת עיסקאות, קידמת פרוייקטים, הבאת מודיעין עסקי – משהו ? אתה הולך ליריד הזה כבר 20 שנה, וכל שנה אתה חוזר למשרד עם ערמות של שקיות כאילו יצאת מסצנה מהסרט "סלח שבתי", מה אתה עושה עם מאות כרטיסי הביקור האלה ?"

הייתי תמים, חשבתי שבכך יסתיים התחקיר.

ראיתי שהמצב מסתבך, וכבר חשתי געגוע למנהלת הקודמת שיצאה לפני שנה לפנסיה אחרי היריד הקודם.

"תיראי" – עניתי, "נסעתי 50 ק"מ, שזה 100 ₪ – מחר אני קונה מכספי הפרטי עציץ למשרד ב- 200 ₪."

"ומה עם כל השעות הללו ? – איך אתה מתמחר אותם ?" היא התעקשה.

הרגשתי שהדם עולה לי למוח, סגרתי את אצבעות הידיים לאגרוף חזק, לקחתי הרבה אוויר ואמרתי בנשימה אחת: "בזמן הזה שאני מתקשה לתמחר אותו כרגע, למדתי כמה דברים חדשים על טיפול בהתנגדויות מכירה ואני מעביר את העניין הזה לשיווק, הצגתי את החברה שלנו באופן מפרגן, מאחורי כל כרטיס ביקור שקיבלתי רשמתי במה הלקוח התעניין, רשמתי מה עושים המתחרים שלנו, צילמתי גימיק שאנחנו יכולים לעשות יותר טוב ויותר זול לכנס הבא שנשתתף בו, בזמן אחת ההרצאות שאלתי שאלה חכמה (ואח"כ ניגשו אלי אנשים דיברו איתי וביקשו ממני כרטיס ביקור), הייתי היחיד שהיה בכנס הזה עם תג בעברית- מה שעזר לזהות אותי כי לכולם היו תגים באנגלית, דיברתי על מנכ"ל משרד התיירות וסיפרתי להם עלייך, כשנכנסתי לאולם הכנס- נעמדתי עם הגב לאולם ועם הפנים לקהל וכך יכולתי לזהות בצורה יעילה יותר את כל מי שנכנס ולדבר אתו". לקחתי אויר, "וחוץ מזה הייתי גם אנושי ודיברתי עם האנשים בביתן של משרד התיירות היווני, לאור המהומות האחרונות שם, האנשים הללו באמת זקוקים להזדהות. את זה את לימדת אותי – לא ?"

"אהה, נכון " היא אמרה.

" תגיד" מתי אתה מתכוון לטפל בכל החומר הזה ובכרטיסי הביקור ששפכת הרגע על השולחן, אתה זוכר ? עוד כמה ימים פורים ובחודש הבא יש עוד כנס תיירות גדול".

"אני מטפל בזה עוד הערב", הרמתי את הכפפה, "סימנתי את הכרטיסים לפי החשיבות שלהם. יש לקוחות חשובים שאני מדבר איתם ממחר ועד סוף השבוע – ולכל האחרים אני שולח מייל ומתקשר במהלך החודש הקרוב".

"או קיי", אז אני מבינה שבשנה הבאה אתה ממליץ שגם אנחנו ניקח דוכן בכנס ?"

"כן"- עניתי, "יש לי הרגשה שבשנה הבאה הכנס יהיה באצטדיון ר"ג, אז כדאי שנתחיל לגייס חסויות עבור הביתן שלנו. אני מציע לקחת את כל היציע המזרחי".

ומה אתם עושים עם הידע ועם החומרים שאתם מביאים מתערוכות ?