אל תשמור לי מקום לידך בכנס

בתערוכת התיירות הבי"ל שהתקיימה בחודש שעבר השתתפו אלפי אנשים. וועידת התיירות שהתקיימה במסגרת התערוכה, יצרה הזדמנות למפגש עסקי וחברתי.

כשמגיעים לכנס או לועידה רצוי שנקבע לעצמנו מטרה או איזה שהוא מדד להצלחה. כיצד נוכל לדעת בתום האירוע האם היה כדאי להגיע למקום ? האם למדנו משהו חדש ? ומה כדאי לעשות כדי שההשתתפות שלנו בכנס הבא תהייה יעילה יותר.

אנחנו נותנים את הדבר היקר ביותר שיש לנו בעסק או באירגון – והוא הזמן שלנו, שלא לדבר על עלות ההשתתפות, עלות הנסיעה, החנייה והאוכל לכל היום. יש אנשים שיגיעו לכנסים כאלו בעצמם, יש אחרים שיגיעו עם בן זוג או עם חבר נוסף מאותו הארגון. וכשנמצאים באירוע ומסתובבים בין הדוכנים, או כשנכנסים לאולם ההרצאות יש לנו הזדמנות להכיר אנשים שעדין לא הכרנו.

באירוע מסוג זה יש לגיטימציה חברתית ועסקית לפנות לאדם שעומד או יושב לידך, להציג את עצמך, להגיש לו כרטיס ביקור ולשאול אותו במה הוא עוסק. הרי לשם כך הגענו לכנס – לא .

מתברר שהטבע האנושי לא חושב בחשיבה שיווקית, והוא מחפש את הדבר המוגן, המוכר, והבטוח- ואולי בשל כך נעדיף לבקש ממישהו מוכר לנו ש"ישמור לנו מקום בכנס".

כשנכנסתי לאולם ההרצאות בוועידת התיירות האחרונה, אמרתי לחבר שאיתו באתי "שמור לי מקום לידך", אחרי כמה שניות הבנו שנינו שזהו משפט "אנטי שיווקי". ובהחלטה משותפת, שאינה פשוטה מבחינה רציונאלית, החלטנו להיפרד ולחפש מקום דווקא ליד אנשים שאיננו מכירים – ולהיפגש שוב בתום ההרצאות.

למה אני צריך שמישהו ישמור לי מקום לידו ? אני הרי יכול להתיישב היכן שאני רוצה. ואולי באירוע מהסוג הזה כדאי לי דווקא להתיישב ליד מישהו או מישהי שאני לא מכיר, כדי ליצור איתם אינטראקציה. כאשר כמה אנשים מאותו ארגון מגיעים לכנס כזה והם מתיישבים במקומות נפרדים, כל אחד מהם עשוי להיות באינטראקציה עם יותר אנשים שהוא לא הכיר קודם לכן – והנה לנו אפשרות להכפיל את ההכרות השיווקית שלנו.

הטבע האנושי מחפש את "אזורי הנוחות", אם אנו רוצים להגדיל את המעגלים העסקיים שלנו בתחום התיירות או בכל תחום עסקי, כדאי לשקול לצאת מהאזורים הללו.