פרשת הג'קוזי

נניח שעניתם על מודעת דרושים לתפקיד "מנהל ערוץ שידור בטלביזיה". (המודעה מופנית כמובן לנשים ולגברים) ודאי הייתם מפרטים השכלה כללית רחבה, תארים אקדמאים, ניסיון עיתונאי, ניסיון ניהולי ורשימה מרשימה של ממליצים. אין צורך בכל אלה- אם יש לכם סמארטפון, אתר אינטרנט או אם אתם מנהלים עמוד בפייסבוק, כבר זכיתם בתפקיד. מיליוני אנשים בעולם עדין לא התרגלו לתואר הזה, "מנהל ערוץ שידור"- אבל בפועל כל מי שכותב באינטורנט, הוא הבעלים ומנהל התוכן של ערוץ תקשורת.

צילום ליאון מינסטר

צילום: ליאון מינסטר

בזמן שאנשים נדרשים להציג את השכלתם ואת הניסיון המקצועי שלהם כדי לקבל תפקיד בערוצי השידור המקובלים- כל אחד מאתנו מנהל למעשה ערוץ המשודר 24 שעות ביממה – וזאת ללא כל ידע מיוחד, השכלה, מחויבות לכללי אתיקה עיתונאית או הסמכה משום גורם. אפילו אין הגבלת גיל מינימום לתפקיד הזה.

כאשר בני נוער מעלים לדף הפייסבוק את מעשי הקונדס שלהם – אנו מבינים אותם ואומרים: "הם בגיל ההתבגרות". כאשר בעלי עסקים גברים ונשים, מפרסמים בדף הפייסבוק את השטויות שלהם – הדבר יכול דווקא להזיק. היום קל ונוח לשבת מול המחשב ולעדכן את האתר שלנו או את דף הפייסבוק בעזרת הנייד. שני האמצעים הללו: האינטרנט והנייד, הם אמצעי שידור ואם רוצים להשתמש בהם בתקשורת ההמונים כדאי מאוד לעשות זאת בתבונה ולבדוק למשל, האם פרסום צילומים משפחתיים בזמן החופשה האחרונה ישרתו את העסק שלי, או את התדמית העסקית שאני רוצה ליצור אצל הלקוחות.

דוגמא מהעבר: בשנת 1994, נאלץ מפכ"ל המשטרה דאז, רפי פלד לפרוש מתפקידו רק בשל לחץ ציבורי שהופעל נגדו לאחר שצולם, (צילום ליאון מינסטר) כשהוא משתכשך בג'קוזי – דבר שהצטייר אז כנהנתנות ורהבתנות, שאינן הולמות איש ציבור. אגב- התמונה פורסמה בעיתונות כיוזמה יחצ"נית של המלון שאירח את קציני המשטרה. (הימים היו ימי טרום האינטרנט ).

בעקבות פרסום התמונה נחשפו בעיתונות טובות הנאה, לכאורה,  שקיבל פלד, ביניהן חבילות נופש בבתי מלון. פרקליטות המדינה המליצה להעמיד את פלד לדין באשמת לקיחת שוחד, רפי פלד התפטר מתפקידו כמפכ"ל, ולמעשה מנע את ההליך המשפטי נגדו. הכל, כאמור החל מתמונה שמקומה באלבום המשפחתי.

האם כל תמונה שצילמתם צריכה להיות באתר שלכם ? בתחנות שידור ובמערכות התקשורת הכתובה והאלקטרונית קוראים לפעולה הזו "עריכה"- האם אתם מבצעים "עריכה" לחומר ?

ילדים ובני נוער יתקשו להתמודד עם שיקולי עריכה שכזו – אבל אנו המבוגרים, הרי לנו יש ניסיון חיים ובשלות רגשית וזהו היתרון שלנו לעומת הילדים. האינטרנט יוצר תחושה מוטעית של אינטימיות המעודדת שיתוף גורף של סודות. בגלל שבמרחב הזה אין פרטיות- כל מידע שנעלה יהיה נגיש בצורה כזו או אחרת לעולם הרחב, וכל דבר נסתר שם – ייצא לאור.

לבני נוער, כאמור, יש פיתוי לשחרר מעצורים ולהתנהג עם החברים באינטרנט בצורה שלא היו חולמים להתנהג כך בסביבת אחרת, ומה קורה אתנו המבוגרים ובמיוחד עם בעל עסקים ומנהלי חברות וארגונים ? זכינו במכרז וקיבלתנו את התפקיד "מנהל ערוץ שידור"- האם היינו מאשרים לשידור ציבורי כל תמונה וכל טקסט הקיים אצלנו באתר ובדף הפייסבוק ? הדברים נכונים גם לאתר העסקי שלנו, וגם לפעילות שלנו ברשתות החברתיות. מהי הרלוונטיות העסקית של פרסום תמונות משפחתיות באתר או בפייספוק ?

קשה להסביר לילדים ולבני נוער כי טעויות וחטאים מגיל הנעורים יכולים לעקוב אחריהם לתוך עתידם, ולעתים אף לפגוע בהם.

מספרים על אחד שבא לתפילת "תשליך" עם מישהי שאינה אשתו. שאלו אותו "מה זה?"
"בדרך כלל" ענה האיש, "בני האדם מצניעים את החטאים, ומבליטים את המצוות.
אני מתנהג אחרת- אני מבליט את החטאים ומצניע את המצוות".
האם אנחנו יודעים לנהל את הטעויות והחטאים שלנו, במיוחד בשימוש במדיה ?