כמה שאני שונא סיכומים

לקראת סוף השנה נתקפים אנשים סביבי אווירה של "סיכומים".
זה מתחיל ב"כמה עליתי במשקל, כמה הרווחתי" וכאלה, וממשיך ל"האם
ביצעתי השנה את כל שלבי הטקטיקה שרשמתי באסטרטגיה השיווקית".
"צריך לסכם, ומהר" זאת התחושה.

מי שלא מבין מקבל תזכורת בכל פעם שהוא נכנס לחשבון הפייס:
העיצוב לא-מי-יודע-מה: "הצג את סיכום שנת 2014 שלך ! "
כמו בקול המתכתי של ה- gps"מתחיל חישוב מסלול מחדש". ברגעים האלה הדבר
האחרון שאתה רוצה לדבר אתו הוא מתכת, או רובוט ללא רגש.
רוצה לומר: כאן אין הנחות ואין עם מי לדבר. הגיע זמן הסיכומים ורצוי "לסכם" ביחס לאחרים. אמפטיה במיטבה.

הלחץ הזה של "לשבת ולסכם" מזכיר לי את התחושה העגמומית הקיימת אצלי בכל יום הולדת, ואולי משום כך אני תמיד דוחה את החגיגות לתאריך העברי (כ"ט באלול).
זהו מועד הרבה יותר נוח משום שהוא נופל על ערב ראש השנה וכל תשומת הלב עוברת למאכלים ולאורחים. מניחים לי. עד שקמה מישהי שאוחזת בידי (ולפעמים אוחזת גם בגרוני מזה למעלה מ- 30 שנה) ומגלה לכולם את מה שאני מנסה
להצניע. ומה אני אמור לעשות כעת- להציג את המדליות שקיבלתי ?

פעמים רבות אני נתקל בבעלי עסקים שבתשובה לשאלה שלי עונים לי "לא הייתה עלי או על העסק שלי שום חשיפה תקשורתית השנה". סיכום מדיה-אם תרצו.
זוהי שורת מחץ פסימית שנאמרת לא בערב השנה החדשה ולא ביום הולדת, והיא מעידה יותר מכל על חוסר מודעות, יותר מאשר על העדר חשיפה תקשורתית בפועל.
"באמת ?" אני שואל.
לא הפקת כרטיס ביקור בווידאו, אין לך שום מכתב או עדות מלקוח, אתה
לא נתת הרצאה בקבוצות נטוורקינג, לא פרסמת השנה שום פוסט מעניין ברשתות חברתיות – כלום ?
"אהה" – נשמעת התשובה, "לא ידעתי שאתה מתכוון לזה".

מנהלי שיווק בארגונים לא יבינו זאת. בעל עסק קטן הוא גם המומחה בעסק וגם מנהל ההדרכה, השיווק, הכספים ומנהל התפעול. ואולי משום כך הוא בורח מה"סיכום", כי היומיום שלו באמת די סיזיפי.
כן אבל – כמו שנהוג לומר במקומותינו, מכאן ועד מסקנה פזיזה הדרך ארוכה.

מה שחסר לתחושת הסיכום החיובית הוא ארגון וריכוז מוצרי התקשורת השיווקית בצורה כזו שיהיה להם נפח.
להציג תמונות במחשב נייד או iped זה יעיל מאוד בעבודת היומיום, אולם אם תפיקו מהחומר הזה משהו שניתן גם להחזיק ביד, תהייה כאן תחושה פיזית של כמות.

כיצד עסקים קטנים יכולים לתפוס תשומת לב לקראת השנה האזרחית החדשה ?
כדאי לנסות לנקוט בגישה בה אני נוקט, ואותה אני מלמד בהרצאות ובסדנאות שלי גישה של "שיפוטיות סכום אפס".