מנטור בן שבעים וארבע

יום שישי בשעה ארבע וחצי בצהריים אינו שעה נוחה במיוחד לאימון גופני, גם אם האימון המאומץ הזה הוא במועדון ספורט שאני מגיע אליו כבר 10 שנים.   כדי להתגבר על העניין אימצתי לי מנטור בן 74.

סיימת לאכול לפחות שעתיים לפני האימון, הפיזיולוגיה עושה את שלה ואתה נלחם עם תחושת העייפות של כל השבוע. תוסיפו לכל זה את החום והלחות של הקיץ, ואתם מקבלים מתכון מצויין למנוחת צהריים מושלמת.

וכאן נכנסת הדילמה הקבועה: אם אתה הולך לישון כעת אין מצב שתתעורר בזמן, ואם תתעורר בזמן ותגיע לאימון אתה תתהלך שם כמו זומבי – ברירת המחדל היא לשמור על ערנות. בכל מחיר.

כנראה שגם אם אתה מתמיד להתאמן עם אותה קבוצת אנשים כבר כמה שנים – הייאוש נעשה רק יותר נוח.

ביום שישי האחרון עמדתי בפני הדילמה הזו. עמדתי גם בכל המשימות והפיתויים, והגעתי לאימון הספורט בזמן.הצטרפתי לחבורה של 50 גברים ונשים שהחליטו בהחלטה אסטרטגית, לוותר על מנוחת הצהריים ביום שישי כדי להזיע- והרבה.

מה עושים כעת ? מניין לוקחים את האנרגיה שתגרום לגוף שלך לזוז בקצב ובמהירות הרצויים.

העפתי מבט לעבר המשתתפים ופתאום קלטתי את "זקן המתאמנים". אדם נמוך קומה, מקריח בשער הלבן שעדיין נשאר לו. זכרתי כי לפני כמה זמן הוא חגג את יום הולדתו ה 74 – והחלטתי להיצמד אליו.

"אם הוא יכול לרוץ ולבצע את התרגילים, אז גם אני יכול" זאת הייתה המחשבה ובעזרתה החזקתי מעמד בשעה ורבע הקרובים. מצאתי לי מנטור.

                                                              ***

מנהיגים, בעלי עסקים ומנהלים נוהגים לאמץ לעצמם מנטורים המשפיעים עליהם לקבל החלטות.  החל מבני משפחה ואנשי דת ועד אנשי מקצוע מתחום האימון .

כמעט בכל יום מתפרסמים בתקשורת סיפורים על בני אדם שבהתנהגותם או במעשיהם יש כריזמה, אומץ לב, וכוח רצון ראוי להערכה ולחיקוי.

רק מהשבוע האחרון אפשר לקחת את האנרגיות הללו למשל מהתמודדותם של ילדים, התמודדות אנשים עם מוגבלויות, ומכמה בוגרי קורס הטייס האחרון, וגם מאדם חביב בן 74 שהיה לי הזכות להזיע לידו באימון ספורט.