מה שמותר לילד שלך, ומה שמותר ללקוח שלך

ילדים זה שמחה. ילדים שיושבים לך על הזנב עד שאתה קונה להם מה שהם רוצים – זו שמחה מעט מוזרה. ומה קורה כשיש לך לקוח כזה ?

השבוע הלכתי לקניות ונדרשתי מהילד שלי בצורה מפורשת להביא קורנפלקס בננות: "לא אגוזים, לא שקדים- רק בננות". "ואם לא יהיה", אמרתי לאור ניסיוני עם המוצר הזה. "אין מצב" – הוא אמר, "בשבוע שעבר היה, לא יכול להיות שהשבוע לא יהיה".

קראתי פעם מחקר שמסקנתו הייתה מעודדת: כשבן הזוג שלך מבקש ממך מוצר מהסופרמרקט, אתה יודע שאולי יש סיכוי כלשהו למשא ומתן, אם המוצר המסוים לא יהיה. אבל כשהבן שלך מבקש – זה כבר עניין אחר.

עם האיום הזה יצאתי לקניות בדיוק ביום שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה סקר הקובע שבמרבית משקי הבית בישראל חולקים הגברים והנשים בנטל קניות מוצרי המזון. "אך כאשר רק אחד מהם נדרש למלאכה – מדובר בדרך כלל באישה" נאמר בסקר. מעניין למה יצא דווקא לי, להתמודד לבדי עם העניין הזה היום.

הגעתי למדף מוצרי הדגנים וחשכו עיני – אין "קורנפלקס בננות". מה אני אגיד כעת ? הרי הושמעה בפני אזהרה מפורשת שלא משתמעת לשתי פנים. חיפשתי את סדרנית המוצרים כדי לברר את העניין. "נכון", היא אמרה לי "באמת חסר, ולא יהיה עד סוף השבוע".

לרגע התפלאתי על הכושר הנבואי שלה, והרי כולנו יודעים למי ניתנה הנבואה. ובפרץ נדיר של רגשנות ביקשתי שתבדוק שוב. "אולי יש במחסן באיזו פינה, אני מוכן לבוא ולחפש בעצמי", אמרתי.

התשובה שלה הייתה ברורה ומוחלטת. הסדרנית כנראה לא קלטה את עומק המצוקה שלי: מה שעמד לנגד עיני הוא לא "קורנפלקס בננות", אלה יחסי הורים-ילדים, הבטחות לילדים שתמיד צריך לקיים, והחשוב ביותר, הבקיעים שעלולים להיווצר באמון שביני לבין הבן שלי. לך תסביר את כל זה לסדרנית המזון, כשאתה בכלל עומד עם העגלה וחוסם את המעבר.

לרגע, חשתי קינאה בראש הממשלה: האמון שנשיא ארה"ב רוכש לביבי נתניהו, בימים אלה, גדול עשרות מונים מהאמון שהבן שלי רוכש לי ברגע זה.

מה עושים ? אני לא יכול לחזור הביתה לבן שלי בידים ריקות.

ברגעי מצוקה אני נעזר במילה הכתובה. "את מוכנה לרשום לי על פתק שבאמת אין קורנפלקס בננות, כדי שהבן שלי יאמין לי ?", אמרתי לסדרנית ברצינות גמורה, עם נגיעות של רגשנות.

היא חייכה, הצביעה עם האצבע שלה לכיוון המוח וסובבה את האצבע כדי שיובן מצבי הנפשי.

מבלי לאבד זמן הוצאתי את רשימת הקניות שלי, ורשמתי על גבי הצד השני: "אני מאשרת שאין קורנפלקס בננות", ביקשתי ממנה לחתום והנס קרה- היא חתמה.

כעת יש לי מסמך רשמי אותו אוכל להציג בפני התובע. מסמך חתום ע"י הנציגה הבכירה ביותר של "תלמה" שהייתה בחנות, שאכן המוצר הזה חסר. והדבר החשוב ביותר – יש סיכוי להדברות מחודשת ולשיקום האמון ביני לבין הבן שלי.

כעת דמיינו תסריט דומה עם לקוח. מה אנחנו מדקלמים ללקוח על כך שנשתדל ונעשה למענו, מה אנחנו באמת יכולים לעשות בפועל – ואיך אנחנו מרגישים בכל התהליך הזה ?