שישו ושמחו בשמחת תורה. אבל למה ברעש ?

ביום שני שעבר, מוצאי שמחת תורה, השתתפתי גם אני בהקפות שהתקיימו בערב.

אני השתתפתי בהקפות ב"אחוזת נווה חוף" במערב ראשון לציון. האירוע שם היה מכובד, משמח, ובעיקר – נעים לאוזן.
כשהתקרבתי לביתי השתנתה באחת החוויה, ולצערי היא נמשכה עוד שעות ארוכות.
באירוע הזה מישהו שכח ש"דרך ארץ קדמה לתורה".

בחצר חט"ב ע"ש רבין בראשון לציון התקיימו הקפות שניות בנוכחות כמה עשרות אנשים. האווירהבמקום הייתה שמחה מאוד – אבל למה הרעש הזה ?

במקום היה לא אחר מאשר די ג'י שהציב קונסולת תאורה עם נורות צבעוניות ומהבהבות
מה שנתן את התחושה שאתה נמצא ב"דיסקו בייבל", במובן הלא נעים של המילה.

המוסיקה הייתה בעוצמה חזקה, אולי בהשראת הפסוק "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה", וזה גם עדיין היה נסבל – אופטימיות היא דבר חשוב בחיים.

אלה שלעיתים קרובות היו שינויים בעצמת הסאונד. האברך המלומד, שנראה כאילו נזרק מהישיבה והפך לדי ג'יי, הגביר מידי פעם את עצמת הבס.

אני נשבע לכם שיכולתי להרגיש את כל גופי רועד – מאצבעות הרגליים, דרך כל האיברים הפנימיים, ועד קצה הראש- כאשר הלב שלי, כמעט יוצא ממקומו.

הדבר האחרון שיכולתי להרגיש במעמד המכובד הזה הוא את שמחת התורה.
ואני שואל למה ? למה לקלקל את השמחה ולייצר רעש.

רעשים והפרעות תקשורת אינן זרות לי שהרי אני עוסק ב"תקשורת מופרעת". אבל בכל זאת יש מידתיות, יש טעם טוב, היו במקום אישי ציבור – לאף אחד זה לא הפריע ?

תהליך העברת מסרים, או תהליך רכישה של מוצרים או שירותים מבוססים, בין היתר על "חווית לקוח". אמפתיה, אהדה ורכישה יתקיימו קודם כל, כאשר ללקוח תהייה סביבה נעימה.

ולא אמרנו אף מילה על עוצמת המוסיקה בחתונות. מי ששכח נזכיר לו – לקראת החורף הבא עלינו לטובה, החתונות מתקיימות באולמות סגורים.

מישהו מוכר אטמי אוזניים ?