הוויתור על האגו בשירות הניהול

בסוף השבוע השתתפתי בערב שירה.

היישוב מכבים, 150 איש מתכנסים לאירוע "סיום העונה" של חוג שירה בציבור המתכנס אחת לחודש.

עוזי רוזנבלט, נגן האקורדיון מארח את שמוליק אלבז נגן המנדולינה, בשירים מיוון ומרוסיה.

את עוזי שמעתי פעמים רבות במסגרת חוג השירה וגם במסגרות אחרות, גם את שמוליק והמנדולינה שלו שמעתי בנגינה מופלאה.

הפעם היה כאן משהו אחר: שפת הגוף של השניים, המבטים, החיוכים, השתיקות – לאורך כל הערב הם נראו כבני זוג החיים ביחד שנים ארוכות.

שני מוסיקאים, המדברים באמצעות המוסיקה כשהתקשורת בניהם יצרה משהו הרמוני מקסים.

המנדולינה היא האורחת, ועוזי רוזנבלט באקורדיון נותן לה את קידמת הבמה וכאילו מלווה אותה. דרושה כאן התעלות רגשית, ויתור על אגו, וביחד הם מגיעים אל המושלם.כשאתה רואה את ההתנהגות הזו אצל אמנים, שמטבע הגדרתם שואפים להיות תמיד בקדמת הבמה – יש כאן מודל שניתן לאמץ גם לעולם העסקי.

***

בעסקים ובארגונים בהם יש שותפות ניהולית נדרשת כמובן עבודת מקצועית, אבל נדרשת גם יכולת ויתור על האגו. כשהבכיר בשותפות מחליט לוותר על האגו, הוא למעשה משביח את שיתוף הפעולה.

 מה אתם חושבים על כך ?