להתקדם ב"צעדי תינוק"

שמעתי את עופר מלמד בהרצאה, הוא דיבר על  "Baby step" להתקדמות בביצוע משימות.

בעקבות ביקור אקראי במאפייה התחלנו  לקנות במשפחה  לחם טעים. מי שהכיר אותי בילדותי, ידע את אהבתי הגדולה ללחם. אכלתי אז לחם עם כל דבר: לחם עם שוקולד כמובן, (רק שהוספתי ללחם קוביות שוקולד ממש),  לחם עם פירות וירקות. ביס אחד מפרוסת לחם וביס שני מבננה למשל, גרמו לי נחמה אמיתית. אפילו נהגתי לקחת פרוסת לחם ולהוסיף לה מלח ולאכול סתם.

מה שפחות  היה ידוע הוא שבשנות נעורי הייתי יוצא לביה"ס כשבאמתחתי  סנדויצ'ים, עשויים מכיכר לחם ממש ! עשו לבד את החשבון כמה פרוסות לחם היו שם.

אמנם יצאתי מהבית בשעה 7 בבוקר וחזרתי מביה"ס לקראת השעה 4 בצהריים – אבל לאכול כמות כזו של בצק ?

הדבר המדהים הוא שלא הייתי ילד שמן, ולא הייתה לי תשובה לשאלה לאן נספגו כל כמויות הקמת שאכלתי בשנים הללו ?

בייאושי שאלתי רופא האם המצב שלי מסוכן והוא השיב, כלאחר יד, "יש לך עוד כמה עשרות שנים לחיות".  כדי להיום בטוח נשלחתי לבדיקות. התוצאות הראו שמצבי מצוין. דבר שהדאיג אותי עוד יותר שכן בכל הספרות המקצועיות לא הוזכר מקרה כמו שלי.

מה שהציע לי הרופא, בכל זאת, הוא להגביר את המודעות. למשל, לא לאכול לחם בארוחה שיש בה בשר, ובעיקר  ללמוד "לשקר את המוח", כלומר לקחת את כמות הלחם שאני רגיל לאכול, לחתוך לפרוסות קטנות  ולהעמיס בצלחת קטנה עוד יותר ממה שהייתי רגיל.

לחם

באותו רגע הדבר הזה נשמע לי כמו איזה סוג של אמונה טפלה, אבל ייאושי היה כל כך גדול שהתחלתי לאמץ את העניין- ואכן הורדתי את הכמות לכמות המומלצת וכך אני מתנהל עד היום.

עד שגילינו השבוע את הנחתום המנוול הזה, שאופה לחם כל כך טעים.

כדי לא לטעום שוב מטעמו המתוק של החטא, חזרתי לאמץ את השיטה שלימד אותי הרופא.

לעשות דברים בקטן, ממש Baby steps ואולי זו גם דרך לרדת במשקל הגוף, או לבצע פעולה שיווקית בעסק- פעולה שאנחנו דוחים כל הזמן.

כמה פרוסות לחם יש לדעתכם בצלחת הקטנה יותר ?

אם גם אתם מאמצים את השיטה הזו בהצלחה, אשמח לשמוע.

המאמר פורסם לראשונה באתר "מאמרים"