לבקש כרטיס ביקור, לא לחלק !

לבקש כרטיס ביקור, לא לחלק !

שבוע הספר העברי שהסתיים בשבוע שעבר, יצר הזדמנות מצויינת לתרגול מיומנויות במכלול נושאים בשיווק.

ביקרתי באירוע בכיכר רבין בת"א, כבר לפני נקודת הבדיקה הביטחונית, מישהו חילק לי סימניה עם פרטי ההתקשרות אתו, בהמשך פגשתי אדם בדמות בובה שהציעה לי שירותי בנקאות, מימיני הייתה במה ועליה התקיים מופע לילדים.

במערכת הכריזה שמעתי קריינות רהוטה על כך ש"כעת יהודה אטלס יחתום על ספריו בביתן", וכמובן הודעות מקסימות על ילדים אבודים: "אימא של צילי וגילי – הילדות ממתינות לך במשרדי ההנהלה".

נזכרתי במשהו ששמעתי לפני שנים בשבוע הספר. הסופר דן בן אמוץ הציג שם את ספריו, עם השמות הפרובוקטים והכרוז הכריז: "דן בן אמוץ יחתום על ספריו, שאת שמם אי אפשר לומר בקול רם…".

כשנכנסתי למתחם יצא לעברי מישהו והחליט לשכנע אותי לחתום מנוי על "הארץ", הוא לא שאל אותי מה אני רוצה, מה אני צריך, ומיד התחיל לירות ולדקלם את התועלות שיהיו לי. אפשר לומר לשבחו שלפחות הוא יצא מהדוכן וניגש אלי.

כל המוכרנים פעלו מתוך הדוכן, גם הסופרים שחתמו על ספריהם, ודווקא בשורת הדוכנים של ההוצאות העצמיות פגשתי אדם שהחל לדבר איתי, הוא הציע לי לרכוש ספר שהוא עצמו כתב. הוא לא היה בדוכן, אלה דיבר איתי במקום בו עבר הקהל.

לקחתי איתי כרטיסי ביקור שלי. אמנם באתי ליריד כ"לקוח", אולם לא שכחתי שאני גם "ספק".

תרגול המיומנות,  עליו דיברתי בתחילה, בא כאן לידי ביטוי: היכולת להימנע מהגשת כרטיס ביקור לפני שמישהו מבקש ממני. את העניין הזה הצלחתי לתרגל בהצלחה.

כשאתם נמצאים בסיטואציה כזו, תרגלו שוב ושוב – כמה שיותר פעמים.

זכרתי כל הזמן שלא באתי למכור.

האם אתם גם אתם מצליחים "להתאפק" ?