שיפוטיות אישית: בין הנשיא קנדי לבין המרגלים ששלח משה

למי שאינו יודע נספר כי פרשת השבוע של השבת האחרונה עסקה בסיפור המרגלים (ספר במדבר)

מכיוון שאני דוגל בהקטנת השיפוטיות האישית בקבלת החלטות שיווקיות, מצאתי בסיפור הזה תובנה מעניינת גם למגזר העסקי.

אנחנו עוסקים כאן באופן העברת מסר בתקשורת, ובאופן מפורט יותר  – בדייקנות שבאופן העברת המסר.

העובדות המוכרות מהסיפור המקראי הן שקבוצת המרגלים נתבקשה להביא עובדות. הם אמנם הביאו עובדות, אבל גם הוסיפו את דעתם בנושא, דבר שהם לא נתבקשו לעשות. ובלשון המקרא: "לא נוכל לעלות  אל העם, כי חזק הוא ממנו". הפחד והשיפוטיות האישית הכריעו אותם, וגרמו להם להוסיף לדיווח המודיעיני גם את דעתם.

                                                           ***

משימות מודיעין בכלל ומודיעין עסקי בפרט אמורות להסתמך על מאמץ להבאת עובדות. מי שאמור לקבל את ההחלטה הוא המנהיג;  במקרה שלנו הנהלת הארגון, הדירקטוריון, חבר המנהלים או בעל העסק בעצמו.

בשבת שעברה (25.5) ציינו בארה"ב 51  שנה לנאומו המפורסם של הנשיא ג'ון קנדי. קנדי הבטיח לאומה האמריקנית לשגר אדם לירח ולהנחיתו בשלום עד סוף העשור.

הנאום היה ב 25 במאי 1962: "ראשית", אמר קנדי, "אני סבור שעל אומה זו להציב לה כיעד מחייב, כי עד תום העשור תושג המטרה של הנחתת אדם על הירח והשבתו ארצה בשלום. שום פרויקט חלל יחיד אחר לא ירשים כל כך את האנושות או יהיה חשוב כל כך לחקר החלל בטווח הארוך; שום פרויקט אחר גם לא יהיה קשה כל כך, או יקר כל כך, להשגה."
קנדי ידע על מה הוא מדבר, היה לו ידע לגבי כוח האדם והיכולת הטכנולוגית לבצע את המשימה, ואכן החללית אפולו 11 הייתה החללית המאוישת הראשונה שנחתה על הירח ב 16 ביולי 1969.

כל בעל עסק מכיר את היכולת ואת האמצעים העומדים לרשותו, ואם הוא יקטין את השיפוטיות האישית בתהליך החשיבה השיווקית – הוא יגיע גם להחלטות הנכונות ביותר.

כמה אתם שיפוטיים בחשיבה השיווקית שלכם ?