בין התנ"ך להדתה

 

לפני כמה זמן, באחד הטיולים שהדרכתי, ציטטתי כהרגלי פסוקים מהתנ"ך.

תנך עכשיו

מכיוון שחבשתי כובע, קשה היה למטיילים לראות  האם אני חובש כיפה. כמה מהם ניגשו אלי ושאלו אותי האם אני "דתי".

 

הגדיל לעשות מישהו ושאל אותי באיזה סניף של בני עקיבא הייתי. אני לא חובש כיפה, ולא הייתי בבני עקיבא.

כשהסתיים הטיול, בדרכי הביתה התמלאתי בתחושה מרירה.

האם אדם צריך להיות "דתי" כדי להכיר פסוקים מן התנ"ך ?

נזכרתי במורים ובמדריכים ה"חילונים" שהיו לי כשלמדתי בחוג ללימודי ארץ-ישראל בבית ברל. למישהו מהסטודנטים היה חשוב האם הם חובשים כיפה או לא ?

פעם למדו בחינוך הממלכתי בארץ מקצוע מקסים- תושב"ע , תורה שבעל פה. סיפורים מקסימים של חז"ל. למדנו לקרוא בכתב רש"י ובסך הכול התקופה הזו זכורה לי ככיף גדול.

אנשים הכירו את התנ"ך ואת מקורות היהדות מבלי להיות "דתיים".

דוד בן גוריון, רם אורן, מאיר שלו, יאיר לפיד, יורם טהרלב ועוד רבים כתבו וכותבים ספרים על התנ"ך.

חוקר צמחי המקרא נגה הראובני אותו הכרתי באופן אישי כשהדרכתי שנים רבות בפארק נאות קדומים.

ירון לונדון הגיש לפני שנים סדרה מרתקת של תכניות טלוויזיה על פרשת השבוע.

רות קלדרון, לשעבר חברת הכנסת מ"יש עתיד"  הכניסה לנאום הבכורה שלה בכנסת סיפור מהתלמוד, אותו היא קראה בארמית, השפה בה כתובים טקסטים. בגמרא.  (החל מדקה 5:30)

האנשים הללו מעולם לא היו "דתיים" ואנחנו רק יכולים להתקנא בידע שלהם.

מה קרה לנו, שכל דבר הקשור למורשת ישראל, נתפס כאילו מנסים להחזיר מישהו בתשובה ?

התשובה לשאלה הזו פשוטה מאוד. העסקנות והפוליטיקה.

ברגע ששני אלה נכנסו אל הדת ואל מקורות היהדות, הם עוררו מיד התנגדות. ובצדק.

בואו נתאר לעצמנו מה יכול להיות אם במערכת החינוך הממלכתית יהיו מאות מורים "חילונים", שילמדו את מקצועות היהדות.

עוד כשלושה חדשים נגיע לחגים.  עם כל הכבוד, מדוע להזמין לאירועים המתקיימים במערכת החינוך, בעיקר הממלכתית,  רק אנשים מהמגזר הדתי שידברו על עשרת ימי תשובה ומנהגי חודש תשרי ?

אולי בגלל שהציבור החילוני ויתר, והוויתור הזה יצר ואקום, וואקום כידוע מתמלא מהר מאוד.

אגב- מתי לאחרונה קראתם פרק בתנ"ך.