אישה מניקה. זה באמת מפריע ?

בשבוע האחרון עלה לדיון ציבורי עניינה של יעל אנדורן, המנכ"לית החדשה של משרד האוצר, הנמצאת בחודשי הריון מתקדמים.

באחד המקומות ראיתי את הכותרת "צאו לה מהרחם!". כמה אנחנו מונעים מבורות, ומדעות קדומות כשאנחנו מתבקשים לקבל החלטות ציבוריות או בזמן פעילות עסקית ?

נניח שנתבקשתם לדבר בהרצאה או בכנס , ומארגן האירוע אומר לכם ש"במהלך ההרצאה יתכנו הפרעות", כיצד הייתם מגיבים ?  כמה אנחנו באמת פתוחים לקבל שינויים המתרחשים בזמן אמת בעת פעילות שאנחנו מקיימים, או שינויים הנגרמים כתוצאה מאוכלוסיית יעד שאיתה אנחנו באים במגע; אוכלוסייה שהיא שונה מאתנו – אבל עדיין יכולה להיות בין לקוחותינו ?

הוזמנתי לקיים הרצאה ב"חשיבה מופרעת" לקבוצה נשים בעלות עסקים במעגל העסקי של יפעת ברכה. ידעתי שבמקום תהיינה רק נשים, לא ידעתי שבמקום יהיו גם גברים. או כפי שהגדירה זאת יפעת ברכה, שארגנה את האירוע: "גברים בני שלוש".

התחלתי לדבר. הייתי במקום שעתיים, ואפשר לומר שממש לא ראיתי את הנשים שהניקו שם. הכל היה כל כך טבעי. גם צחקוקי הפעוטות לא בלטו במיוחד ולא הפריעו לי . האמת , מה שהפריע לי היתה כוס מים ארורה שהנחתי ליד המחשב. המים כמובן נשלכו ואני באמת לא יודע מי היה ארור יותר, כוס המים או מי שהניח אותה שם.

בסיומו של אותו יום, נזכרתי בקולות התינוקות שקישטו את ההרצאה שלי בבוקר, וחיוך גדול הציף אותי.

* * *

האם ניתן ללמוד להיות סובלני, וסבלני ? – ואולי הכל הוא עניין של החלטה שאתה מחליט עליה.

כיצד אתם הייתם מגיבים אם היו אומרים לכם ש"במהלך ההרצאה ייתכנו הפרעות" ?

צילום: אתי טויטו מאמנת אישית
צילום: אתי טויטו מאמנת אישית

 

בהרצאה על חשיבה מופרעת

 

בהרצאה על חשיבה מופרעת צילום יפעת ברכה
בהרצאה על חשיבה מופרעת
צילום יפעת ברכה